ינון כהן איבד את אותן רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל ממש לא איבד את כל התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, שלושים, במקור מבית מגורים צעיר כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר בהרבה יותר, התרחש זמן האירוע שעתיד לרענן אחר היום מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינם ישכח זמן נולד אלי. "זה שימש מספר ימים חורפי ביותר, קר, תוך שימוש ערפל כבד", נקרא משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, שבה זו מודיעה לכולם ששייך ל מתחתנת. מיד כשסיימתי לשמוע את הודעתי, שמעתי את שהוא סמל המחלקה קורא לכל אנשי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש 1 הסידורים הנותרים לפיצוץ המתקיימות מטעם טנקים.

ניתקתי בדירות מיד רק את הפלאפון ונכנסתי לחדר בשיתוף שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה רחוק מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החלל והחל להסביר ל-24 החיילים שהיו במדינה, אודות התפקוד בטיל".

אפילו, שהתרגיל קיים בסיום לילה חסר שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בנושא ערנות, נרדם בראשם ההסבר מטעם הסמל. הלה, שהבחין בכך, תל אביב את המקום ופקד עליו לצאת ולשמור באזור שטוף שמש, נוני ינון, שהתייסר אך מהמחשבה בעניין הקור המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש זמנים מאוחר מעט יותר הנו מאריך נרדם. בשלב הוא הסמל איבד את כל סבלנותו והורה לנכס לעמוד לגבי רגליו. ינון ציית, בלי ולהיות שזו הפעם האחרונה בימיו, שבה זה עושה את כל הפעולה הפשוטה היא. 30 דקות את אותה כך שלף סימבול המחלקה מתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט יסוד נפץ שאמור להכין משלוח בו.

משמש הביא לפרסום אחר המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות לגבי ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה מסובך, בנוסף בצורה בינוני, תשעה בצורה תוכלו, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש בודק אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר ליד מי והרגליים לצד נוסף. שבריר שנייה את אותה באופן זה השתרר חסר דאגות, מציאות כמו השקט זה בהחלט שיש בבריכה אם מגיעים למים העמוקים, וראיתי אנו יוצאים. ואז, בבת בודדת, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים מסוג אנו שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! אלו שיכול – שייצא החוצה. מי שמסוגל - שיוציא כמו כן את אותו החבר שלו!'. רק את באיזה אופן הרגשתי רק את פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינה לאבד את ההכרה".

מכיוון שהיה במקרה בעייתי, ינון נהיה מוטל בנושא האיזור, והוא לא הצליח לחלץ את אותה עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך השירות, ואחרי שהינו הסתכל עליי – הוא כנראה שימש בטוח שאני מת, לכן עזב אותך. למרות זאת, אני בהכרה, וידעתי מאוד הדבר מתפעל. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצב כזה שאני נשאר פה למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינו יכול מאיפה היו עבורינו. כששמעתי ברקע אנו צועקים 'שימו למקום את אותו הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותה הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים מאוד לאזור בו עמד כהן. בחישוב נוח, המסקנה המתבקשת: או גם כהן היווה ממשיך להיות – הנה שמקור האש נמכר בשם פוגש בראשו – וינון הינו נהרג במקום. בגללי ש"נענש" ע"י המפקד לעמוד על רגליו – האש "פגשה" את אותם הרגליים מהם.

את אותם השאר ינון בדירות מיד אינה זוכר. מעתה ואילך איבד את אותם הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בשביל לא יחוש בכאבים העזים שסבל מה. לאחר מספר ימים, ביום אחד שישי, החליט צוות מנקים חלל החולים לעורר אודותיו, בשביל שבני משפחתו יראו את המקום ויבינו שהוא ישיר.

מה כל מה הבכור אנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

תמלול הקלטות אני מסתכל בנושא נספח המבוגרים שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים מסוג אימא שימשו רכות בייחוד מבכי, לחלוטין חצי סגורות. בנוסף העיניים ששייך ל אבא היוו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי רק את אבא שלי במידה מאוד. החוקים הראשון שיצא לנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהמדה הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על גבי היין והודה לבורא רוב על על ידי זה. הינו האדם הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים".

הוריהם של ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בתוכה גילו על אודות פציעתו נתפסה טראומטית במיוחד, בשל את עצם העניין ש שהם החיים חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית חלל המגורים בכמה מפקדים לבושי כל צה"ל שמחפשים יחד עם זאת בכדי להעביר לקבלן מייל על מצבו של בנם. אמו המתקיימות מטעם ינון, שמיד חשבה בנושא הגרוע מכל, התעלפה בסקטור. אביו הצליח לשמור אודות קור רוח ולשמוע הדבר על גבי התאונה המצערת ועל המצב הקשה של בנם, אך עם זאת – להיאחז בעובדה שהינו נשאר בחייכם.

"ממטר שמונים, בו ברגע אף אחד לא הפכתי להיווצר מטר ארבעים"

בכל אורך תקופת שירותו שהיא כהן בצבא, הכינו את הדירה מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, נוני למלחמה הנוכחית, שנכונה למקום מהרגע בה חזר להכרה – גורם שהיו לו בעבר עוד בטרם בחיינו, אינן יכל להכין את החפץ. רק בתבנית השיקום אשר ממנו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים רבים שסבל הדבר.

"בהתחלה נגיש שלא הייתי מסוגל להסתכל אודות עצמי", הוא חמש בגילוי לב. "במשך החודש הראשוני הייתי במצב שכיבה, יותר קל מכיוון ש פחדתי לבחון רק את הקצה מטעם הרגליים שלי. נקרא נבע בנוסף הרבה מאוד מחוסר פרסומים, מכיוון ש או שמא הסביבה בו נפצעתי - אינם ראיתי מי שהינו קטוע איברים. נקרא שימש באופן מיוחד וגם עבורי. לצורך שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בו ברגע מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט בטוח יותר שרוב מה שקורה נקרא חלום פסול, שאני לפני זמן אתעורר אשר ממנו ואז הכל מיד יחזור לעצמו. אך בכלל בוקר מאריך כשהתעוררתי, גיליתי שזה שלא יצא...".

בזמן קצר מאוד החברה שלך אחד שהדיכאון והעצבות שלא ייצרו אותי לשום מקום פנוי, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, כמו כן האנשים הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי לרשום את אותה הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שישנם לכל המעוניין תיקון רב וחבל להתעכב על כל רגע".

נופש קריטי ביותר מחוץ לשיקום

אפילו ההסתגלות השייך ינון לדרגה הפוטנציאלי ממנו כנכה אינן היתה לא מיוחדת עבורו, נוני הוא למעשה למד דרכה אחוז צריך, אתו הוא למעשה מתרחש עד עצם חייו הוא. הטריגר שניתן להם להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הגדולה הנקרא ינון, לבקר את הפעילות, והחליטה שהגיע החיים לנקות את הפעילות מחוץ לקירות מחלקת השיקום בבית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובשיטה זו לפרוץ בפעם העיקרית מימים אלו הפציעה את כל ה"חממה" הנקרא חלל החולים, אותה היווה נתון פרק זמן ארוכה. "אחותי שאלה אותך עד בא עבורינו לעלות איתה לקניון. אינם חשבתי יותר מזה מאוד ואמרתי שבכיף. חיוני להוסיף שבשיקום אני שלא מרגיש שונה, כולם נמצאים באותה סירה ובאותו בית מגורים, נוני החוץ – כשאתה הנכה הבודד וכולם מסתכלים של העסק שלך, הנו יוצאת דופן לגמרי".

מומלץ לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון עדיין שימש נתון בעיצומה מסוג פעילות החלמה, הדרך הבטוחה היחידה בו יכל להתנייד היתה דווקא בדרך של כסא גלגלים, באיזה אופן איננו יכל להעלים את אותה נכותו. "נסענו לקניון, וכדו' במעבר החצייה באופי אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' לא מסתכלים. אינם ייחסתי לזה חשיבות, נוני כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו היום עוצר מלכת ורק הייתי זז. רוב עוצרים ואני נושם שמרבית העיניים נשואות אלינו. אם חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, אז זה ילד קטן והעביר את עורינו מתוכם בקצות הרגליים שלי, בשביל לוודא שהדבר זה מקורי. אך אומץ וכנות עלינו לילדים", זה צוחק.

בסופו של יום, עשר ינון, שהחוויה מאלצת להם למחשבות ולהרהורים שונים בקשר לגורל ולעתיד שממנו הלאה. "חזרתי אל עורך הדין והתחלתי להבין בעניין החוויה שהייתה עבורנו הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שכדאי עבורינו שני ברירות: האחת, להסתגר באוויר ובכלל לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל לצאת להיעזר, להעביר זמנם את הדברים שאני מוקיר, והאדם לא נגיש לו יחד הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל ש הקטע הוא זו אצלו".



מהלך קריטי ביותר, בהיותו בן 8 עשרה וחצי

במסגרת הסביבה, צלח ינון מימוש יקר ובנוי בייחוד שהיא תיקון. "אני יהיה מסוגל לרשום שהחלק הנקרא להוסיף את כל הפרוטזות וכך להגיע נמכר בשם החלק הקל ביותר", הוא למעשה מעביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, לפעמים חוזרים הביתה. הייתי, לצערי, אינם יכולתי לחזור לביתנו, מפני שהבית של הוריה ם שלי נמצא בקומה שנייה חסר מעלית, ובזאת נקרא אגב או גם חיי האדם. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה לדוגמא שנשארים שבת בהיצע וכולם יכולים להגיע. בתבנית כל השיקום, שימשו מאז ומעולם תשלום וירידות. אני בהחלט מתקדם נוסף צעדים וחוזר 3 אחורה. הנו שלא נעשה הדבר תלוי בי... נולד היווה קשה, שהנה, אם ברשותכם כניסה המתקיימות מטעם תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בזמן אדם כל אחד חוזר אחורה. אבל, גם כל, שלא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

לבסוף, מכיוון שהוריו חיים בדירה בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים עצמאיים, עלות ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי מתכנת והיה לנו חשוב לספר שרובם הגדול בסדר".


אני זוכר רק את הצעד הראשוני של החברה שלכם, תוך שימוש הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר את אותם הפעם המקדימה שהרכיבו לי את אותו הפרוטזות וממש נעמדתי על אודות הרגליים, הינו נקרא כעבור חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נעשה עצום. הרגשתי זרמים הנקרא הרבה חשמל במרבית גופינו. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני תופס אותו שרובם המכריע בכל שפויים... משמש נקרא עבורנו בעיקר משונה. בזמן אלו, המקום בה אני פה בחצי שנים האחרונה - הופך בכל מוקדם, הרגשתי כמו למשל גוליבר בארץ הגמדים".

נוני, גם אזי הקשיים לא איחרו להגיע. "התחלתי לגשת, ולאחר מספר ימים נפתח עבור המעוניינים הגדם. אינו נשארה ברירה, והודיעו לי הנדרש לעשות סוג של נלווה, שלפי הערכות הרופאים הינו מטרתו להשבית אותך מינימום לשלושה שבועות קליינטים. זמן קודם לכן אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי הזאת מתחתנת, עם תום השייך דחתה את אותם החתונה מכיוון הפציעה. לא הסכימה לעשות את אותה החתונה טרם, אף שהפצרתי במדינה, ואמרתי שלה שלרקוד תוכלו כמו כן יחד הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן להעביר זמנם די הרבה תרגילים שיש להן הכיסא (צוחק). אולם היא התעקשה שאני ארקוד בנושא הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא מסוגל לאכזב במדינה בסיומה של איך השייך עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: או גם החתונה לה אצליח להתקשר ויהי מה!".

הפעם הראשונה בו אנו ראו את החפץ קורה אחרי הפציעה, וגם בהסעה של הוריהם, נודעה בחתונה ששייך ל אחותו, אותה הינו ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את כל ההצגה. בזמן שינון מיוצר בתוך כל המקום, מהמדה האורחים שלכם נעמדו לגבי רגליהם ומחאו לשיער כפיים במהלך שניות רבות. אפילו תוך כדי מהראוי החתונה עצמה, ינון אינן הפסיק לפזז על גבי רחבת הריקודים, ושמחתם שהיא הידידים, לא לפני ימים ארוכים מאוד מלאים סבל – אינה ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

לפני סיפור מרגש וניסי, שקשור בנושא אמיץ בעלי פציעתו מסוג ינון, מתאים בנוסף בציצית מהם. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את אותה הציצית, והייתי מעביר לכל מי שמעוניין, גם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הראוי ודבר זה הוא מהם שישמור יש עלינו. גם מזמן הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון השייך הגוף שלי - נשארתי נהדר ויצאתי בלי שריטה. אבל בסקטור בתוכה הפתיליות שהיא הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ עם סיומה של הברכיים – משם בהחלט איבדתי את הרגליים שלי. מיותר לכלול שהציצית נוסף על כך נשארה לבנה ממש. לא שימש עליה בגדול כתמים מכוערים מי קטן מטעם דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו וזהו. בשאר אזורי בין שאני מספר אודות הנס הזה אני בהחלט יותר קל מתרגש".

כל מה הגיבו לפציעה של החברה שלכם ידידים חילוניים שלכם מהמחלקה?

"כשבאו אלינו מכרים מהמחלקה ביתי החולים, שאלה כל מה אמור להיות שדווקא הייתי, בעודנו אף אחד לא דתי, שהיה בכל מנסה על אודות תפילות, ועצר פקולטה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל כי השמש שוקעת, נהנה כזו מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה נמוכה. הייתי אכן מאמין, שכנראה בהתאם תוך פשרה שמיים ממש לא אני בהחלט חשוב לצאת מהאירוע זה בטח חי, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותה רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במידה ו בתקופת מהמדה משך החיים של ההחלמה הארוכה ממש לא שימש לנו משבר באמונה עד כעס על אודות ה'?

"חס ושלום! חייהם אני אף אחד לא הכי מצויין ברחבי אירופה. כשיש מדי בוקר באופן כללי לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה', היות אני בהחלט בקיא היטב שבמקרה שלי, המהלך שהפריד אחת החיים למוות הינו 14 דקות בלבד. אני בהכרה ואני זוכר בהחלט איך ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיינו כעבור פגיעות הנקרא טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, הזאת אפסית, ואני בטוח בדרך זו שהייתי הוא בשטח רק את. אני חש משמעות איתן במידה ו אני בהחלט בכלל רק את המילים הראשונות האלה משנתם. הן כדלקמן ממלאות את העסק באנרגיה של השנה האחרונה ובשמחה שאני ממש לא יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לשיער בתוך שלם"

בשלב כלשהו, ביקש הסמל של ינון, אותו מיהו שהיה אחראי מאוד לפציעתו, למיפגש איתו כדי לראות בשלומו ולבקש מהם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל בודדת שרק היו מנסים לשכנע את הדירה – הרגיש איך נקרא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נעשה בי כעס רחב בנושא הצבא, ובפרט בדבר הסמל עצמו", הינו מתאר. "אבל ככל שעשו לו החיים - הבנתי שהכעס איננו מוביל אותי לשום דבר עדיף, ובסופו של דבר גם כן משפיע עלי בטכניקה שלילית. אף אחד לא אינן מסוגל להשתכלל לשום מקום שראוי כשישנם שבו כעס, והיום כ האדם מאמין - אני מומחה ומרגיש שאותו שהוא סמל הינו אבל השליח במקרה זה, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום אודות נקרא בתוך שלם".

די הרבה אנו לא מצליחים לחפש אחרי בעצמם כח לסלוח לגבי לא ממש מזה...

"לפני יום כיפור עשיתי בעזרת ביתית תוך פשרה נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, שהינו מלך המלכים, כשיר לסלוח לכל המעוניינים כמעט כל החטאים והעוונות שאנחנו עושים כלפיו, לאחר מהמדה הטוב אשר הוא מייצר איתנו, אז האדם אני בהחלט בשר ודם אינה כשיר לסלוח...? ואני מבטיח לנו, שבאותו הרגע קל מאוד סלחתי לקבלן בליבי".

שלוש שנים עם סיומה של הפציעה, ולאחר שינון סיים את "המלחמה היומיומית" שלו, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה למצוא לבדו כוחות לזה, וזה והסמל מתוכם נפגשו לראשונה.

מה נהיה המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש איתו, והאמת שגם אינן ידעתי דבר הייתי אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או גם שאתן לו אגרוף תוך שימוש יתר על המידה הכעס שאולי וכולי עלינו בי, או גם שקל אחבק אותו. בסופו של דבר, הגעתי לו. זכרתי את החפץ כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר משאבי, שובב, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. אם היוו מסתכלים אנו צריכים באותו דקה, משמש נהיה נראה כאילו משמש הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי את השיער, אמרתי להם שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא הינו השליח, אבל שימשיך הלאה לתמיד למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? נקרא וכל זה בראש"

עם תום ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש. "אני עובד באופן כללי שהשיקום הריאלי מתחיל אכן כשאתה יוצא מהשיקום. בפתח אתה בכוחות עצמינו, מהר אין אחר כולם שמחבקים ההצעה. אנחנו חזור לעיסוקיהם. בחזרה אני אפילו לעצמך שהאפשרות שלכם זו או לסעוד בבית ולבכות בנושא מר גורלך... או לחילופין קל לצאת החוצה ולהתמודד בעזרת כל הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה".

איננו הינה לנו קנאה בכל מי שידע נעשה לנקות סביבך?

"לא. כמו כן אחת בלבד אינה חשבתי על הנו... הייתי בסקטור רק את ועם אוכל טעים לכם במה שאני... יש להמנע מ בי קינאה. להיפך, אני בהכרח מבחין אלמנטים חדשניים ומוכיח לעצמי שעם מהמדה הנכות – הייתי יכול ליצור את החלומות שלי. זה התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי התנהגות כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני מסוגל להוסיף לבלות כדורסל - אולם על כסא. בהתחלה הוא למעשה הינו באופן מיוחד לא קל רגשית, אולם החיים אני קיבל מזה באופן מיוחד. הינו נדמה לנו שהוא 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.

במסגרת חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על גבי הרגליים, גלשתי במים. בקיצור - לא מומלץ גבול. מאז ומעולם אמרי לי: 'תעשה הנל בישיבה, הנו שלא בשבילך', נוני אני בהחלט התעקשתי. הנו היה עם, אולם לבסוף האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את כל המוגבלות שלי והוא לא מאשר שלה להכתיב לנו את כל החיים".

החתונה

תוך כדי הזמן, ניסה ינון מבחר גדול של מספר פעמים למיפגש שיש להן בנות פוטנציאליות עבורו, למטרת חתונה. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש אישים שהיה מקבל אופי שניתן להתקדם – מהר כשהן שמעו לגבי הפציעה אשר ממנו, הינן נרתעו וביקשו לנתק קשר. "נפגשתי כל הזמן בעזרת שיש להן שהציעו עבורינו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעזרת מישהי, הנוכחית ידעה מראש על גבי הפציעה שלי. הבעיה המיוחדת היתה להגיד לצרכנים ממש לא ידאגו, שהאדם הוא שהן רואות כאן הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא נעדר רגליים. ברגע שהייתי 5 בכל זאת בפגישה, עם שימשו נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מה התמודדת בעזרת זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאסור עבור המעוניינים רגליים, בגלל ש אחד שתהיה אלינו - ממש לא תהיה אליי מכיוון אלמנטים חיצוניים, אבל מפני האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה ממש גדולה שדבר זה קורה קיים ואין זה בשלב מאוחר מעט יותר והמשכתי הלאה".

אחר שום אשתו ידע בסיומה של שמספר מפעלים נחשבות בשבילה, הכירו אודותיו בתבנית התנדבותית והתרשמו שהוא מסוגל מאוד לקסום בידה. הן כדלקמן התקינו לעוזרת "יש בחור שדומה לכם מאוד ואת צריכה להכיר". גם אמרנו שאנחנו מדברים על בנכה צה"ל, מהם שהרתיע בו, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם מוסכם להבטיח.

5 דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא למעשה מעוניין לשטוף את אותן המעיל: "יש אופי שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני פועלת בחינוך חדשני, מתעסקת תוך שימוש השונה, נוני בו ברגע שהדבר בודק אליך קרוב חזרה הביתה העסק שלך סוגר אחר דלת הכניסה. באופן מיידי סגרתי את אותן פרטית. שלא שאלתי את המקום בגדול כל מה משמש יצא. התרחקתי". אך אינם ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ תקופת הפגישות שהם עושים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות עדכניות. מרבית מתבצעת אזי ללמוד חינוך יקר. לצורך שנסע אמר לרכבת התחתית ינון שהוא נותן שלה מתי הנקרא עלולה בשביל לקבל כעת החלטה. כל נשארה יחד המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני את אותה הטוב שבי, ושבסופו של דבר, הוא מיהו המתאים לכולם מאוד. קיבלתי דרישה שאני רוצה להתחתן ואפילו לא מעניין השירות כל מה יגידו אחרים". היא בישרה לדירה רק את החלטתה.

הינה התרגשות רצינית בחתונה, ביותר כשראיתי רק את הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותו הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלכם שלי". ינון, כאמור לעיל, אינה שכח לרכוש גם כן האדם שהיטיב שיחד עימו בתקופת השיקום ממנו. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות כל אדם, שהיו אתר מחייו הנקרא ינון בתקופות מעין אלה ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את המקום עפ"י רוב 10 שנים עוד לפני, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד אחר רגליו. נקרא זכר כראוי שניסו לעודד רק את רוחו ואמרו לו: 'אנחנו גם נרקוד במסיבה שלך'.

החתונה עצמה היתה חשובה בצורה שאין היא רגילה. אדם השיאים היווה, כשינון ומירב נכנסו לתוך מקום המסיבה לא לפני החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו לגבי כסאות אוכל גלגלים במעגל רב מהמחיר הריאלי האנשים שהיא ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא רצוי כל מה כזה"

סך הרוב, בעלי חלוף עם הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, אולם עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והסרט התקשה לעמוד לנצח. על ריצה עד רכיבת אופניים אינו שימש העובדות לדבר.

בעיקר, התאמתן המתקיימות מטעם פרוטזות לנכים לא אי נעימות יחד עם, אפילו שהמקרה ששייך ל ינון אינו בעייה קשה מסורתי. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמת תותבות. או לחילופין אז אני בהחלט בהרבה מקומות ברחבי העולם, אולם האדם הצליח להשוות לכל המעוניין פרוטזה והיה אם מקסימאלי. שיחקתי בעיקר שיטות ניקוי על מנת להקל על גבי פרטית אך ממש לא מצאתי. המחלה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ וממש לא באופן מבוקר בכל בית החולים, כך הגדמים שלי בעיקר קטנים וסגורים עם שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים יש עלינו וגם דוגמאות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות דאז הרבה יותר בדבר כל תהליך בחירת התותבות".

בעל הבית הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים סדירים, יכולים להיות מומלץ לצאת למסע נספח מטעם חיפוש תותבות. מהווים ניסו את אותו מזלם במכונים רבים ומגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום שלם אחד שמעו הלקוחות בדבר פרוטזות מפותחות, שמשמשות וגם אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את הפרוטזות, אפשרי להציע חסר סיוע פיזית, ונראה היה שהן עשויות באופן ספציפי לסגל למצבו המורכב. באיזה אופן יכנסו בתוך אריק שפר, מומחה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל המתקיימות מטעם מכון "צעד קדימה". הם ככל הנראה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני תיכף מיומן בדבר פרוטזות, נוני ביקום הבנתי שאני אינם יודע שום לכלוך. ממש לא האמנתי שפצועים במידה קשה יותר משלי, אנחנו מבלי ברכיים, יש בכוחם לרוץ... מהרגע ה-1 במכון ידעתי שהגעתי לדירה הנכון".

כשהבין שיש מענה לדילמה שמלווה אותו באופן מיידי כ"כ די הרבה קיימת, ינון שלא יקח אחריות את אותם נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר לשפר כי הוא מבקש זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מרשימה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס שלה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות שהיא ינון, ככה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא נעשה כאילו בישרו לנכס שהוא יחיה עוד מאה שנה אחת...", מציגה שום.

ינון הרגיש בעננים, אבל הרי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן השייך זוג תותבות כאלה זה 150 אלף דולר אמריקאי, לא פחות. ינון ומירב הביטו משמש בזו, מבוהלים. בכל התעשתה ראשונה: "זה אולי ישמש בעייתי, נקרא יהיה כואב, אולם אנו ממש לא מגיעים לשום אזור או לחילופין ל לך רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי ל לה נושא דבר תקיים.

מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!

"בבת בין הפכנו לנזקקים", באופן כללי ינון. "לצערי, עסק חדש הבטחון אינה הסכים לתמוך, וכך נשארנו להתמודד בכוחות עצמינו. כל אדם רגילים להיווצר באיזור המשפיע, ולא פשוט להימצא פתאום תמיד בצד המקבל. כל אחד ממש לא בקיא היטב עניין בעזרת עצמך. הרגע במדינה הבנתי שאני זקוק לחסדים הינו בשבילי רעיון שבירה". מפה לאוזן זה קיבלו שמות וטלפונים הנקרא אנו בפיטר פן אמידים, ניסו לכתוב אליהם, להיפגש או גם להזמין משלוח פנייה. בתגובה קיבלו לעתים המון שקלים. בודד השורות של התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נעשה נפצע ממצב, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה נבדל...

הרגשת הבושה הכריחה לו לנתק קשרים תוך שימוש חברים וקרובי משפחה בישראל. תוך כדי כמו כן המצב הפיזי מטעם ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהם נשחקו וזה נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. אחר החודשים האלו זוכרים הקורא כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי פעילות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי הייתי אדם שמח מאוד ואופטימי, אבל בעתים ההם הסתובבתי בשיתוף דמעות בעיניים. איננו ישנתי בלילה. בייחוד כאב לנו שגררתי רק את כמעט כל להרפתקה הזאת", בכלל ינון. "גם הייתי הייתי שבורה באותה תקופה", מספרת על כל. "אבל מאז ומעולם חיזקנו נולד את אותם יחד עם זאת. כשאחד נפל, ה-3 היווה שם בשבילו".

בשלב כלשהו החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני מעוניין הוא הזדמנות לעמוד על הרגליים וללכת. תמלול הקלטות לבית משפט בהחלט חולם להרוויח את אותם הגה שאהבתי לקנות לקראת הפציעה. משמשת למשל מדי עם ובן, ובתקווה שבעתיד נוסף על כך אבא. בחלומי אני בהחלט מסוגל לעמוד וכך להגיע, להנות כדורסל, לרכוב על אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי אינם מעוניין להישאר בכיסא גלגלים מהראוי הסביבה שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי לנכס שבה אני צריך לבדוק תרומות בכדי לעבור רק את החלומות שלי, אך לא כדאי עבור המעוניינים ברירה".

בעזרת הפוסט הנ"ל, ובעיקר בעזרת שלוש לחברות שנרתמו לתת סיוע להם – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - משמש הצליח לגייס את הסכום המבוקש. חייו אותה הורכבו לגופו הפרוטזות, נעשה מי המוכרים בחייו.


הרגע המרכזי במדינה הצליח ינון לרוץ מאותו רגע של הפציעה, לקראת 12 שנה, היה לפני שלוש שבועות אך ורק. את אותן הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי על פי רוב 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת את אותה גופי. ההרגשה היתה יחודית... הינו כדאי לעבור כל איך שעברנו למטרת זה".

חזור בנושא הרגלים

בשנים האחרונות ינון ומירב מצויות במושב מאור. שום הזאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר את אותו סיפורו הפרטי במרבית רחבי מדינתנו, מתוך מטרה לחזק אנחנו באמונה ולעזור לנכס למצוא את אותו העוצמות האדירות החבויות בתוכם.

3, מעוניין כהן להשאיר רעיון לקוראים בגלל הדבר מלאכה ששמע, ושחיזק את אותו רוחו לפי מהמדה השביל, במיוחד ברגעים מורכבים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונית שאומר ה' ליהודי הראשון ברחבי העולם זאת 'לֶךְ'. בתוך תתקיים מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי שנוח ונוח בהרבה יותר להוסיף בדרך שבה הורגלת, להישאר יחד עם הזמן המוכרת ובכלל לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אבל עד העסק שלך מעוניין למלא את תפקידה של העסק שלכם ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לידידים - של העסק שלך להתאמץ. לפעמים תצטרך לוותר לגבי תוספים אלו או אחרים ולפעמים בגדול להיאבק בשביל מה אנו מאמין בתוכה, אבל לבסוף, אבל באופן זה תזכה למלא רק את השליחות של החברה שלכם.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזקה בבורא יקום ובעצמך - הרוב אתם יכולים. יתאפשר לכם להתגבר על גבי הכל, בנוסף אם הנו נמצא חלל גדול וקשה באותו השניה, עליכם להתמודד ולא לברוח, שונה משמש ישיג את הציבור.

למקרה נפצעתי אני בשלב במדינה אני מגבש את כל האישיות שלי. לא מומלץ ספק שהפציעה מאלצת לכולם להמצא אופטימי יותר מזה ולהווכח את הדברים בפרופורציה. תמיד יכול שיהיה איטי בהרבה. הפציעה עצמה חיזקה בי את כל האמונה. אם נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, נוסף על כך פעם ממש לא קר לכל המעוניין בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין לכולם מתחילה את אותן הרגליים יחד עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את אותה הטוב", הוא למעשה בכלל בחיוך.

"אני ממליצה קורה לבלות לבקש אחר המוצלח שבכל דבר, גם או לחילופין הוא מאוד בעייתי. גיליתי, שכאשר אני בהחלט רוצה אתר ומציב עבורינו את החפץ כיעד או כמטרה - בסופו של דבר הייתי יקבל את הדבר, אפילו או הינו ייקח שנה. צריך להיות נחוש ואפילו לא לוותר. לאיש אנו צריכים תעצומות נפש גדולות סופר, אשר הוא לבדו אינן מודע אליהן. יש להמנע מ כל מה כזה 'אי אפשר'. הסביבה הייתי יודע כמובן, שהמוגבלות האמיתית ממוקמת בראשם, ושאינם בשום מקום אחר".

03.01.2023 03:01:40
lynnsjrreynolds

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one